מאת: ד"ר גיל בן-דוד, פרופ' ריטה ארליך
מהו ניתוח כריתת זגוגית-ויטרקטומיה?
בניתוח ויטרקטומיה מסירים את הזגוגית (ויטראוס) שהוא הג'ל שממלא את חלל העין מאחורי העדשה. בניתוח מבצעים 3 חתכים קטנים בדופן העין, שדרכם מכניסים את המכשירים הדרושים לניתוח וכוללים פתח לנוזל פיזיולוגי,
שמוזרם במהלך הניתוח ומחליף את הזגוגית הנשאבת, פתח לתאורה ופתח למכשיר הויטרקטום שחותך ושואב את הזגוגית.
את הזגוגית שכורתים במהלך הניתוח, מחליף נוזל צלול שמותאם לעין, או לחילופין לעיתים משאירים אוויר, גז או שמן סיליקון בהתאם לאבחנה של המנותח. העין מתפקדת היטב ללא זגוגית.
בניתוח ויטרקטומיה יכול להיות שימוש בקרני לייזר ליצירת צלקות ברשתית וקילוף קרומים באזורים שונים ברשתית.
ניתוח הויטרקטומיה מבוצע בדרך כלל ללא תפרים. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה מקומית של אזור העין, אך ניתן לעשותו גם בטשטוש ובהרדמה מלאה.
מרבית הניתוחים אורכים כשעה. לעיתים ניתוח הויטרקטומיה משולב בניתוח קטרקט.
לרוב, אין צורך באשפוז לאחר הניתוח.
באילו מצבי עיניים מטפלים בניתוח ויטרקטומיה?
הסיבות השכיחות לניתוח כוללות ממברנה אפירטינלית, חור מקולרי דימום בזגוגית והפרדות רשתית:
ממברנה אפירטינלית
ממברנה אפירטינלית היא קרום שגדל במרכז הראייה. הממברנה גורמת לעיבוי של שכבות הרשתית ועלולה להוביל לעיוות התמונה וירידה בחדות ראיה. שכיחות התופעה הזאת עולה עם הגיל.
בחלק מהמקרים עלולה ממברנה אפירטינלית לפגוע בשתי העיניים. במרבית המקרים הסיבה לצמיחת הקרום אינה ידועה.
ניתוח הויטרקטומיה משפר את הראיה בכ-70% מהמטופלים ובממוצע יש שיפור של 2 שורות בחדות הראיה. השיפור בראיה לאחר ניתוח הדרגתי ונמשך כ-3 חודשים אולם שיפור נוסף יתכן עד שנה ואף שנתיים לאחר ניתוח.
למרות השיפור בראיה, היא בדרך כלל לא חוזרת למצב שקדם למחלה. גם ב-30% מהמקרים בהם הראיה לא משתפרת, היא לרוב מתייצבת וכך תמנע ירידה נוספת בראיה. הסיכוי להחמרה בראיה לאחר ניתוח ויטרקטומיה קטן מאד.
חור מקולרי
חור מקולרי מתפתח במרכז הראייה וגורם לירידה בחדות הראייה. הסיבה המדויקת להיווצרות החור אינה ידועה, אך ההערכה המקובלת היא שהוא נגרם מכוחות משיכה שמפעילות הזגוגית והרשתית על חלקו המרכזי של מרכז הראייה.
עם הזמן עלול החור המקולרי לגדול.
בשלבים מוקדמים החור עשוי להיסגר באופן עצמוני, אולם בשלבים מאוחרים ובחורים גדולים יותר, לא ניתן לצפות לסגירה עצמונית של החור.
חור מקולרי גורם לירידה בחדות הראיה וככל שהחור גדול יותר הירידה בראיה משמעותית יותר.
במרבית המקרים בהם החור נסגר, חדות הראיה משתפרת אולם לא בכל המקרים. ככל שהחור המקולרי גדול יותר ונמצא תקופה ארוכה (מעל 6-12 חודשים) פוחת הסיכוי לשיפור בחדות הראיה בעזרת ניתוח. התאוששות הראיה יכולה להמשך מספר חודשים. סגירה של החור בניתוח ויטרקטומיה צפויה במעלה מ-90% מהמקרים.
*בממברנה אפירנטלית ובחור מקולרי מטפלים באמצעות קילוף הקרום העדין מאוד שמכסה את מרכז הראייה. זוהי פעולה עדינה מאוד שדורשת מיומנות רבה של המנתח.
דימום בזגוגית
דימום בזגוגית ממלא את החלל של גלגל העין בדם. הוא מופיע בדרך כלל באופן פתאומי ומוריד בצורה חדה את כושר הראייה. הדימום בזגוגית אינו גורם לכאבים בעין, אלא אם הוא מלוּוה בעלייה בלחץ התוך עיני.
לדימום בזגוגית יכולות להיות סיבות שונות כמו סיבוכי סוכרת, חבלה בעין, היפרדות גוף הזגוגית שגורמת למשיכה של כלי דם ויכולה להיות מלוּוה בקרע ברשתית, סיבוכים כתוצאה מחסימות וריד בעין וניוון של מרכז הראייה - תופעה שנפוצה בגיל מבוגר.
היפרדות הרשתית
התסמינים שמעוררים את החשד שאירעה היפרדות של הרשתית כוללים אובדן של חלק משדה הראייה בגלל "מסך" או "וילון" או הופעה של כתם בשדה הראייה שמתחיל בהיקף של שדה הראייה.
היפרדות הרשתית מתחילה בדרך כלל בהיפרדות של גוף הזגוגית שגורמת למשיכת הרשתית עד שנוצר בה קרע.
אם הקרע ברשתית מאובחן זמן קצר לאחר היווצרותו, ניתן לטפל בו באמצעות לייזר. הטיפול בלייזר (שנקרא פוטוקואגולציה) גורם להיווצרות צלקת סביב הקרע - וזו מונעת את התרחבות הקרע ואת הסיבוכים הנלווים לכך.
קרע או חור ברשתית שאינם מטופלים עלולים להוביל להיפרדות הרשתית ממקומה בשל מעבר של נוזל לחלל שמאחורי הרשתית. הנוזל הזה מנתק את הרשתית ממקומה ומביא לירידה באספקת החמצן אל הרשתית מהשכבה שמזינה אותה. אם היפרדות הרשתית פוגעת במרכז הראייה, ישנה ירידה חדה במיוחד באיכות הראייה.
כדי לחדש את אספקת החמצן לרשתית יש לעשות ניתוח שמטרתו להחזיר את הרשתית למקומה. הניתוח הזה חיוני להצלת הראייה. אם הרשתית אינה מוחזרת למקומה אובדן הראייה עלול להיות בלתי הפיך.
אבחון וטיפול מהירים בהיפרדות הרשתית הם קריטיים להצלת הראייה.
ניתוח ויטרקטומיה - סיבוכים
כמו בכל ניתוח, גם לניתוח ויטרקטומיה עלולים להיות סיבוכים, אך הודות לטכניקות הניתוח המתקדמות שנוקטים כיום שכיחותם נמוכה ביותר. נוסף על כך, ברוב הסיבוכים - במהלך הניתוח או לאחריו - ניתן לטפל.
אלה הם הסיבוכים השכיחים ביותר:
- התפתחות קטרקט שכיחה לאחר ניתוח ויטרקטומיה - בייחוד אצל מנותחים מעל גיל 50.
- לחץ תוך עיני לא יציב - גבוה מדי או נמוך מדי במשך חודשים אחדים.
- תחושת אי-נוחות בעין.
- דימום בזגוגית לאחר ניתוח. לרוב נספג הדימום בתוך כמה שבועות.
- היפרדות של הרשתית (לעיתים רחוקות מאוד).
- זיהום לאחר הניתוח (לעיתים רחוקות מאוד).
ניתוח ויטרקטומיה - החלמה
בתקופה שלאחר הניתוח חשוב לשמור על מספר כללים והנחיות במטרה להגן על העין ולמנוע סיבוכים כגון זיהום או חבלה. חשוב לדעת שמיד לאחר ניתוח ניתן להרגיש צריבה ותחושת חול בעין וכן אי נוחות.
לעיתים יש כאב קל לאחר ניתוח שחולף עם נוגד כאבים.
בניתוחים לתיקון היפרדות של הרשתית ובניתוחים לתיקון חור מקולרי ממלא המנתח בסיום הניתוח את העין בגז או בשמן סיליקון. במהלך התקופה שהגז נמצא בעין הראיה מטושטשת מאד אולם לאחר שהגז נספג הראיה חוזרת.
את הגז מחליף בהדרגה נוזל שמייצרת העין במשך כמה שבועות. במידה ומדובר בשמן סיליקון שיפור בראיה יתרחש רק לאחר הוצאת שמן הסיליקון. הליך זה ננקט חודשים אחדים לאחר הניתוח.
זמן הספיגה משתנה בהתאם לסוג הגז שבו משתמש המנתח, ישנו איסור לטוס עד שהגז ייספג במלואו.
במידה וצריך לעבור ניתוח נוסף בהרדמה כללית בעת שעדיין יש גז בעין, יש לדווח על כך לרופא המרדים כדי שישתמש בחומרי הרדמה מתאימים.
במקרים שבהם מוחלפת הזגוגית בגז או בסיליקון עשוי המנותח להתבקש לשמור על תנוחת ראש מסוימת במשך כמה ימים.
לאחר ניתוח לא מומלץ לרכוש משקפיים חדשים עד להתייצבות המספר אשר צפויה להיות כ-6 שבועות מהניתוח ולעיתים יותר מכך-יש להיוועץ עם רופא עיניים ואופטומטריסט מטפל.
יש להימנע בחודש הראשון מ:
- עבודה הכרוכה במאמץ גופני, פעילות ספורטיבית מאומצת.
- כניסת מים וסבון לעיניים ולכן יש להתקלח ולחפוף ראש כמו במספרה כאשר הראש והשיער מוטה לאחור.
- רחצה בים ובבריכה .
- צביעת השיער.
- מגע או לחיצה על העין המנותחת גם בעת השינה.