גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תפריט לתרומה
English لغة عربية

רטינופתיה

רטינופתיה היא מחלה נפוצה אצל אנשים הסובלים מסוכרת מעל 10 שנים, ועל כן שמה רטינופתיה סוכרתית.

אבחון וטיפול מוקדם יצילו את ראייתכם. אם אתם חולי סוכרת ואתם לא מבצעים בדיקות מקיפות בעיניים אתם עלולים לאבד את איכות ראייתכם ואף להגיע למצב עיוורון. סוגי רטינופתיה, הגורמים, התסמינים, האבחון והטיפול. הכל בכתבה זו.

מאת: ד"ר יוסף פרנץ

מנהל היחידה לניתוחי רשתית וזגוגית
מרכז רפואי מאיר, כפר סבא

רטינופתיה סוכרתית

מבין האנשים שיש להם סוכרת מעל 10 שנים, כמעט מחצית מהם מפתחים סיבוך שנקרא רטינופתיה סוכרתית. מצב זה גורם לאי תקינות של כלי דם זעירים המזינים את הרשתית, ובד"כ משפיעים בו זמנית על שתי העיניים. הערכה היא כי אם לא מתחילים לטפל מוקדם, יכול להיגרם איבוד ראיה רציני, עד עיוורון מוחלט.
לרשתית (רטינה) יש, כידוע, שני אזורי התייחסות אנטומיים שנבדלים ביניהם מבחינה פונקציונלית. אזור אחד הוא המקולה, שממוקם במרכז הרשתית, ולכן המקולה מכונה גם מרכז הראיה. המקולה אחראית על חדות הראיה ועל ראית הצבעים. אזור התייחסות שני היא כל יתר הרשתית, שאחראית על הראיה ההיקפית, או במילים אחרות, היא אחראית על שדה הראיה וכן על ראית הלילה. מחלת רשתית מכונה רטינופתיה. מחלת הסוכרת יכולה לגרום לשני סוגי מחלות ברשתית: 1. רטינופתיה סוכרתית רקעית (לא שגשוגית) שאיבוד הראיה בה נובעת מפגיעה במקולה. 2. רתינופתיה סכרתית שגשוגית שבה אבוד הראיה נגרם מצמיחה (שגשוג) של כלי דם לא תקינים שיכולים לדמם לתוך הזגוגית, או שיכולים לגרום להפרדות רשתית. בדרך כלל הסוג הראשון גורם בעיקר לאיבוד הראיה המרכזית כך ששדה הראיה ההיקפי נשמר, ואילו בצורה המתקדמת של הסוג השני, הראיה כולה עלולה להנזק.

 

רטינופתיה סוכרתית רקעית

התהוות רטינופתיה סוכרתית רקעית

במהלך השלב המוקדם של רטינופתיה סוכרתית, כלי הדם במרכז הרשתית מפרישים נוזל צלול הנקרא סרום (נסיוב) הגורם להתעבות הרקמה במרכז הראיה. מצב זה, הידוע בשם בצקת מקולרית, מסתיים בטשטוש של הראיה המרכזית.  הסרום נקלט מחדש ע"י כלי הדם והטשטוש בד"כ נעלם לאחר מספר ימים. אם הדליפה מהירה יותר מהזמן הדרוש לסרום להיקלט חזרה, הטשטוש ימשך. במשך הזמן שוקעים בתוך הרשתית חלקיקי שומן וחלבון מהסרום, הנקראים "תפליטים", והם נספגים לאט יותר. כלי הדם של הרשתית עלולים גם לדמם לתוך הרשתית, אך הראיה בד"כ אינה מושפעת מכיוון שהדימומים מאוד קטנים ואינם מתרחשים בחלק הפנימי של מרכז הראיה.

 

כיצד הראיה מושפעת

אם הסרום מצטבר במרכז הראיה,  הראיה תתחיל להיות מטושטשת. בשלב ראשון, אם מרכז המקולה עדיין לא נפגע, ייתכן שלא תהיינה תופעות לוואי כלל. במצב זה אין כאב ואין סימפטומים חיצוניים כמו עיניים ארומות, גירויים או הפרשות. אך ככל שהבצקת המקולרית מתגברת, טשטוש הראיה מחמיר עד למצב של אבוד הראיה המרכזית. סיבה אפשרית נוספת לאיבוד הראיה המרכזית היא סתימה של כלי הדם הנורמליים הקטנטנים (קפילרות) סביב הפוביאה (מרכז המקולה).

 

אבחנה

הרופא ישתמש במנורת סדק עם עדשות מיוחדות לאיתור בצקת במקולה. צילום קרקעית העין לאחר הזרקת פלואורסצאין לוריד יאמוד בצורה הטובה ביותר עד כמה התקדמה המחלה, ואת המיקום וכמות הדלף מכלי הדם סביב המקולה שגורמים לבצקת. בדיקה עם מכשיר בשם OCT יכול ללמד אותנו מה עובי המקולה ועד כמה היא בצקתית. צילום הפלואורסצאין יראה גם האם יש חסר של קפילרות סביב הפוביאה.

 

טיפול

לאחר שהוכח שהתפתחה רטינופתיה סוכרתית, יתכן שהרופא ימליץ לבטל על טיפול לייזר. האינדיקציה לטיפול לייזר במצב של רטינופתיה סוכרתית רקעית היא בצקת מקולרית. מטרתו של הלייזר היא לגרום לספיגת הסרום שגורם לבצקת המקולרית. גם אם טיפול הלייזר לא יעצור את תהליך המחלה לגמרי, ולא ישפר את חדות הראיה, הוא יכול לשמר את הראיה הקיימת או לפחות להאיט את הקצב של איבוד ראיה נוסף. הטיפול נעשה בישיבה אחת, ולאחר מספר חודשים בודקים את יעילותו. אפשר לחזור על הטיפול אחרי מספר חודשים אם הטיפול הראשון לא היה מספק. אם לאחר טיפול לייזר עדיין נשארת בצקת,אפשר לעיתים לטפל ע"י הזרקת סטרואידים (כגון קנלוג) או חומרים אחרים (אווסטין היא התרופה הלא סטרואידית היחידה שקיימת כעת למטרה זו) לתוך חלל הזגוגית. יש לציין שלצערנו לא קיים כל טיפול יעיל למצב בו הגורם לאיבוד הראיה הוא לא הבצקת אלא העדר קפילרות סביב הפוביאה.

 

שים לב! אבחון מוקדם של המחלה מקטין משמעותית את הסכנה לאיבוד הראייה

אם אתה חולה סוכרת, כדאי שתערוך בדיקת עיניים מקיפה פעם בשנה על מנת לשלול בשלב מוקדם קיום של רטינופתיה סוכרתית.  אם הראיה שלך החלה להיפגע,  ביקורים תכופים יותר - פעם ב- 3 או 4 חודשים יהיו נחוצים על מנת לעקוב אחר המחלה כהלכה, כדי לאבחן הופעת בצקת מקולרית כבר בתחילת הופעתה. ככל שהטיפול מוקדם יותר, הסכנה לאיבוד ראיה נמוכה יותר.

 

רטינופתיה סוכרתית שגשוגית

צורה זו של המחלה היא קשה יותר ומופיעה אצל כ- 20% מכלל הסובלים מרטינותיה סכרתית. כלי דם חדשים לא תקינים מתחילים לצמוח (לשגשג) על פני השטח הפנימי של הרשתית או לתוך הזגוגית. כלי דם אלו מתאפיינים בנטייתם לדמם לתוך הזגוגית. יחד עם כלי הדם יכולה לצמוח גם רקמת חיבור שיכולה להתכווץ ולגרום לעיוות של הראיה או להפרדות רשתית משיכתית.

 

כיצד נפגעת הראיה? 

אפילו דימום קל לתוך הזגוגית גורמת לטשטוש ראיה. בדרך כלל כאשר יש רק כמות קטנה של דם בזגוגית הוא יכול להספג תוך מספר שבועות והראיה תשתפר. אך אם הדימום רב, הספיגה עלולה להמשך חודשים רבים ובמשך זמן זה הראיה תשאר מטושטשת. ללא קשר אם היה או לא היה דימום בזגוגית, רקמת חיבור יכולה לצמוח על פני הרשתית, לאחר מכן להתכווץ, ואם היא ממוקמת מלפני המקולה לגרום לטשטוש או עיוות בראיה. במצבים מתקדמים יותר רקמת החיבור יכולה למשוך את הרשתית עד כדי גרימת הפרדות רשתית משיכתית ועל ידי כך  אבוד חלקי ואף אבוד שלם של הראיה.

 

אבחנה

בדיקת רופא עיניים בדרך כלל תאבחן את המצב. לעיתים יהיה צורך בצילום פלואורסצאין כדי לאתר נוכחות כלי דם "חדשים", ובמצב של דימום רב בזגוגית יהיה צורך לערוך בדיקת אולטרה סאונד כדי לאבחן נוכחות של הפרדות רשתית.

 

טיפול  

1. לייזר

יותר ממחצית המקרים של רטינופתיה סכרתית שגשוגית ניתן לייצב בעזרת טכניקת לייזר הנקראת PRP (Pan Retinal Photocoagulation). טכניקה זו מבוססת על הרעיון שבמצב שבו לא מגיע מספיק חמצן לרשתית, קיימת הפרשה של חומרים אנגיוגנטיים, כלומר, חומרים שגורמים לצמיחה של כל דם לא תקינים המכונים "חדשים". הופעת כלי דם כאלה חיונית במקומות אחרים בגוף, כמו בלב, שם הם עשויים להציל חיים.- אולם, כאשר הם מתפתחים בעין הם מזיקים ביותר. כדי להפסיק הפרשת חומרים אלה (שהעיקרי בהם מכונה VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) אנו הורסים בעזרת הלייזר אזורים נרחבים של היקף הרישתית, ובכך מפחיתים את השטח של הרשתית הסובלת למחסור בחמצן. טיפול זה , שנעשה ב- 3-4 ישיבות, מביא בדרך כלל לנסיגה של כלי הדם החדשים. ההפרעה בראיה לאחר טיפול לייזר כזה היא קטנה, ויכולה להתבטא בנזק מסויים בשדה הראיה ובהפרעה בראית לילה, אך התועלת מרובה בשמירה על חדות הראיה המרכזית.

 

2. ויטרקטומיה  (כריתת הזגוגית)

 

במצב בו כלי הדם החדשים דיממו לתוך הזגוגית והדם לא נספג כעבור מספר חודשים ומסתיר את הרשתית, (דבר המונע את האפשרות לטיפול לייזר), או כאשר נוצרה רקמת חיבור על פני המקולה הפוגעת קשה בחדות הראיה, או כאשר רקמת החיבור גורמת להפרדות רשתית משיכתית, טיפול לייזר לא יכול לעזור. במצבים אלה יש לבצע ניתוח המכונה ויטרקטומיה. בניתוח זה, שנעשה לעיתים בהרדמה מקומית ולעיתים בהרדמה כללית, כורתים ושואבים את הזגוגית יחד עם הדם שבתוכן וממלאים את העין במים פיזיולוגיים. אם יש ריקמת חיבור, חותכים או מקלפים אותה, ומצמידים את הרשתית- אם היתה מופרדת. בשלב האחרון עושים לייזר PRP כדי למנוע התחדשות של שגשוג כלי דם של הרשתית.  לפעמים יש צורך להזריק אויר או גז לעין ובמקרים אלה על המנותח לשכב על הבטן מספר ימים.

 

3. הזרקת אבסטין לזגוגית

 

זוהי תרופה אנטי אנגיוגנטית (נוגד VEGF) שהיעוד המקורי שלה היא בסרטן המעי הגס. בבדיקות קליניות נמצא שתרופה זו שמוזרקת לזגוגית עוצרת צמיחת כלי דם ממקורות שונים וריד, רשתית וקשתית). הטיפול בחומר זה ברטינופתיה סוכרתית שגשוגית נעשה עדיין רק במקרים נבחרים, כתוספת לטיפול לייזר או לפני ניתוח ויטרקטומיה , אך יש סיכוי שיתפוס תאוצה בעתיד הקרוב.

 

לסיכום: כל חולה סוכרת חייב להיות במעקב של רופא עיניים. אם מופיעה בצקת מקולרית, או אם מופיעים כלי דם חדשים על פני הרשתית, ככל שהטיפול מוקדם יותר, הסיכוי שהטיפול יעזור הוא רב יותר, וכך גם תפחת הסכנה לאיבוד ראיה.

 

 

 

רוצים לדעת עוד על רטנופתיה סוכרתית? הכנסו אל המוסף המיוחד לבריאות העיניים שלנו (בשיתוף עם איגוד רופאי העיניים) | יולי 2016

מוסף מיוחד לסוכרת בעיניים_20181212182744.732.JPG

שם
_price
_Quanity
מחק
_Confirm_and_pay