AMD – מחלות רשתית העין

ניוון רשתית הקשור בגיל, הוא הסיבה השכיחה ביותר, העלולה לגרום לעיוורון בגיל המבוגר.

פרופ' ענת לבנשטיין, מנהלת מחלקת עיניים במרכז הרפואי ת"א, מסבירה כי למחלה שני שלבים: בשלב היבש, לא חלה ירידה משמעותית בראייה, אולם השלב הרטוב הוא שלב מתקדם של המחלה, בה גדלים כלי דם לא תקינים ברשתית, אשר פוגעים בראייה.
היום, ישנם טיפולים מצויינים לשלב זה והחשיבות היא לאבחן את המחלה בשלב מוקדם שלה. לכן, חשוב לבצע בדיקת ראייה אחת לשנה, החל מגיל 50.

הגיל עולה, הראייה יורדת: ניוון הרשתית היא מחלה הקשורה ישירות לגיל מבוגר ועלולה להביא לעיוורון. איך מאבחנים ואיך מטפלים?

ניוון מקולרי גילי: רקע ושכיחות

ניוון מקולרי גילי (או בקיצור נמ"ג), היא מחלת עיניים הפוגעת באוכלוסייה מבוגרת. נמ"ג פוגעת בשכבת תאי הראייה של מרכז הרשתית (מקולה), שאחראים על הראייה המרכזית. המחלה פוגעת ביכולת לקרוא, לנהוג ולזהות אנשים וחולי נמ"ג שאינם מטופלים באופן מיטבי, יאבדו את מאור עיניים באופן בלתי נמנע.

שכיחות המחלה עולה עם הגיל: מעל גיל 55, שיעור הסובלים מהמחלה הוא 1.2%. בקרב בני 65, שכיחות המחלה כ-25% ובבני 75 ומעלה, שיעור הסובלים מגיע ל-33% מהאוכלוסייה. ההערכה היא, שבישראל חיים כיום 200,000 חולים מאובחנים, כאשר יש גם חולים שאינם מאובחנים, מפני שהפגיעה בראייה אצלם מיוחסת לסוכרת או למחלות כלי דם פתולוגיים, הגורמים לדליפת נוזלים, דימומים והצטלקות, אשר ברשתית חוסמים אט-אט את מרכז הראייה.

מנגנון המחלה:

במחלה צומחים כלי דם פתולוגיים, הגורמים לדליפת נוזלים, דימומים והצטלקות מתחת לרשתית. חלבון בשם ; נמצא כגורם עיקרי המתווך ומעודד תהליך פתולוגי זה.

אבחון המחלה:

אם אדם חש ירידה בראיה, עליו להיבדק. אם ידוע על ניוון של הרשתית בצורה התחלתית, יש לעשות בין הבדיקות (שצריכות להתבצע 2-3 פעמים בשנה) בדיקה עצמית, המתבטאת בסגירת עין אחת וקריאה (עם משקפי הקריאה, אם יש) אחת לחודש.
אבחון בבדיקה אצל רופא/ת עיניים מומחה/ית: הסתכלות על הרשתית באמצעות מנורת סדק או אמצעי עזר אחרים, המאפשרים הסתכלות על קרקעית העין. הרופא/ה מחפש/ת משקעי דרוזן, כלי דם פתולוגיים, דימומים ובצקות.
צילום פלורוסצאין: הזרקת חומר פלואורסצנטי, המאפשר לראות את כלי הדם ונוכחות דלף מאותם כלי דם פתולוגיים.
צילום אינדוציאנין ירוק: הזרקת חומר פלורוסצנטי, החודר לשכבות עמוקות יותר של הרשתית, יכול לדמות גם אזורים הנמצאים מתחת לדימום.
בדיקת OCT: צילום המראה את עובי הרשתית ואת כל שכבותיה ובעזרתו ניתן לזהות במדויק פתולוגיות שונות ברשתית. הבדיקה קלה ואינה דורשת הזרקה.

בדיקת OCTA היא בדיקה חדשה, אשר מאפשרת לראות זרימת דם ברשתית ולעזור בהחלטה על קיום כלי דם בלתי תקינים וצורך בטיפול.

בפיתוח נמצא oct ביתי, שיאפשר ניתור מדויק עצמי של החולים.

טיפולים:

מאז שנת 2006 נעשה שימוש בתרופות נוגדות אנגיוגנזה (יצירת כלי דם חדשים) לעין. תרופות אלו עוצרות את תהליך יצירת כלי הדם החדשים בשלב הרטוב של נמ"ג. לעיתים התרופות מצליחות גם להביא לנסיגה בכלי הדם שכבר נוצרו ואף להביא לשיפור בחדות הראייה אצל חולים. תרופות אלה הביאו לפריצת דרך בטיפול בניוון רשתית בצורה ה"רטובה" ובאחוז גבוה יש עצירת ההידרדרות בראייה ואפילו שיפור.

אווסטין: תרופה אונקולוגית שפועלת במנגנון של היקשרות לחלבון VEGF ומניעת שגשוג כלי הדם הזעירים. מנגנון זה מועיל במקרים רבים גם בצמצום שגשוג כלי הדם הפגועים שברשתית. לאווסטין אין התוויה לשימוש בבצקת מקולרית על רקע סוכרת, אולם היא ניתנת למטופלים כקו ראשון, בזכות ניסיון קליני ובזכות מחירה הזול.

לוסנטיס: מבוססת על אותה מולקולה של אווסטין, אולם קטנה יותר בגודלה. הוכחה כיעילה מאד בניוון הרשתית הקשור לגיל וניתנת בקו שני.

אייליה: תרופה ביולוגית בעלת מנגנון ייחודי: היא לוכדת את חלבון VEGF משני צדדיו – כאשר התרופות האחרות נקשרות רק לצד אחד של החלבון. בזכות מנגנון זה, יעילותה גבוהה בהרבה. אייליה חוסמת את החלבון המזיק בחוזק חיבור פי 500 מאווסטין ופי 140 מלוסנטיס, כך הראו המחקרים הקליניים שבעקבותיהם אושרה התרופה. חוזק חיבור זה מאפשר להפחית את מספר הזריקות הנדרש. אייליה ניתנת בקו שני.

היום נמצאות בפתוח מתקדם מאד תרופות חדשות. המתקדמת מכולם היא תרופה שנקראת ברולוציזומב (בייביו בשמה המסחרי), שהיא מולקולה קטנה מאד ותאפשר קרוב לוודאי ריווח גדול יותר של הזמן בין הזרקות, שכן משך פעילותה ארוך יותר. היא כבר אושרה על ידי ה-FDA ותגיע בקרוב לשימוש קליני. יש תרופות נוספות בשלבי מחקר מתקדמים. בנוסף, בשלבי מחקר מתקדמים התקן לשחרור מושהה של תרופות, שיאפשר טיפול לעתים נדירות אף יותר.

בתמונה: ראייה מרכזית פגועה בחולי נמ"ג

AMD_20190509191434.800.png