ד"ר זוהר חבוט-וילנר
מנהלת שירות אובאיטיס ומחלות דלקתיות של העין
מנהלת המרפאה המשולבת למחלות דלקתיות של העין והמפרקים
רופאה בכירה ביחידת הרשתית
מערך עיניים, המרכז הרפואי תל אביב
מחלות אוטואימוניות הינן קבוצת מחלות בהן תאי מערכת החיסון תוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו. הסיבה למחלות אילו קשורה בגורמים גנטיים, סביבתיים והשפעות הורמונליות. שכיחות המחלות באוכלוסיה הינה כ-5-20% והשכיחות גבוהה יותר בקרב נשים בגיל הפוריות. על פי נתוני האגודה האמריקאית למחלות אוטואימוניות, זוהו עד כה בין 80 ל-100 מחלות אוטואימוניות. דוגמאות למחלות הללו כוללות – מחלת בכצ'ט , ספונדילוארטרופטיות הכוללות 4 מחלות- דלקת שדרה מקשחת , דלקת מפרקים משנית לפסוריאזיס , דלקת מפרקים תגובתית - המתפתחת לרוב לאחר מחלה זיהומית של דרכי המין והשתן או דרכי העיכול, ודלקת מפרקים המלווה מחלות מעיים דלקתיות , מחלות דלקתיות המערבות כלי דם - בעבר נקראה מחלת ווגנר, זאבת , טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית , דלקת מפרקים של גיל הילדות , סרקואידוזיס ועוד.
המחלות האוטואימוניות עלולות להיות רב-מערכתיות ולכלול גם את העין בתהליך הדלקתי. העין נחלקת לחלקים שונים (תמונה) והתהליך הדלקתי עשוי לערב כל חלק בנפרד או מספר חלקים יחדיו. דלקת של דופן גלגל העין יכולה לערב את כלי הדם השטחיים בדפן גלגל העין (מחלת אפיסקלריטיס) או העמוקים (מחלת סקלריטיס). המחלות הללו עשויות להיות דומות במראן הקליני, אך הן שונות זו מזו בחמרתן והטיפול בהן שונה, על כן ישנה חשיבות רבה לאבחון נכון ומהיר ולמתן טיפול המותאם למחלה. אובאיטיס הינה מחלה דלקתית תוך עינית המערבת מקטעים שונים בתוך העין. אובאיטיס קדמית: מערבת את הקשתית +/- הגוף הציליארי.
אובאיטיס אמצעית: מערבת את הזגוגית +/- הקף הרשתית.
אובאיטיס אחורית: מערבת את הרשתית+/- הדמית.
הטיפול באובאיטיס כולל טיפות ומשחות סטרואדליות, טיפות מרחיבי אישון, הזרקות של סטרואידים סביב או לתוך העין וטיפול פומי בסטרואידים ונוגדי דלקת נוספים. ההחלטה על סוג הטיפול מתבססת על סוג האובאיטיס, מעורבות של עין אחת או שתי עיניים ומחלה כללית פעילה בגוף.
תסמונת סיוגרן הינה דוגמא למחלה אוטואימונית. המחלה אופיינית לנשים, המהוות 90% מהחולים. היא יכולה להופיע כמחלה ראשונית- המופיעה כמחלה בפני עצמה, או משנית- נלווית למחלה אחרת (כגון- דלקת מפרקים שגרונית, זאבת ועוד). המחלה מתאפיינת ביובש בעיניים ובפה, שהינם משנים לפגיעה בפעילות בלוטת הדמעות והרוק. תסמינים נוספים שכיחים כוללים יובש בעור, יובש באיבר המין, ועייפות. בנוסף, יתכנו דלקת מפרקים, פגיעה בבלוטת התריס, בתפקוד הכבד, במערכת העצבים המרכזית ובספירת הדם. אבחנת המחלה נעשית על פי ממצאי הבדיקה קלינית, עדות לתהליך דלקתי המערב את בלוטות הרוק (לאחר לקיחת דגימה מהבלוטה), ובדיקות דם לקיום נוגדנים שונים. התלונות השכיחות במצב של עין יבשה כוללות תחושת גוף זר או "חול" ולעיתים כאב, "עייפות" וכן אי סבילות לאור ו"עיניים אדומות". יש לבצע בדיקות עיניים מיוחדות, הכוללות מבחן שירמר, בו בודקים באופן כמותי את יכולת הפרשת הדמעות, וכן בדיקה במנורת סדק. חשוב לשלול פגיעה בקרנית עקב היובש, שעלולה להתפתח לכדי זיהום בקרנית. הטיפול בעין יבשה כולל שימוש קבוע בטיפות תחליפי דמעות, משחות וג'ל ללא חמרים משמרים. במצבים קשים יותר- שימוש לפרק זמן מוגבל בטיפות סטרואידים ובמידת הצורך טיפות אנטידלקתיות מסוג ציקלוספורין. ניתן גם לחסום את דרכי הדמעות וכך להגביר את כמות הדמעות הנותרת בעין.
לסיכום, קיים קשר בין מחלות אוטואימוניות לבין העין. העין עשויה להיות האיבר הראשון בו מתבטאת המחלה האוטואימונית ולרמז על קיומה של מחלה כללית בגוף.