קטרקט

ד"ר גיא קליינמן, מחלקת עיניים, המרכז הרפואי קפלן

העדשה

בעין קיימת עדשה פנימית, אשר ביחד עם הקרנית אחראית עלמיקוד האור על הרשתית, שהיא החלק הפנימי של גלגל העין המשמש כמו פילם של מצלמה (ראה איור 1). משם הדמות מועברת למוח ע"י עצבי הראיה. לשם שמירת תפקודה, העדשה חייבת להישאר שקופה ובכך לאפשר את מעבר קרני האור דרכה. העדשה יכולה גם לשנות את צורתה. כאשר העדשה מתכדרת היא משנה את עוצמת שבירת האור וכך מתאפשרת ראיה חדה גם לקרוב - פעולה זו נקראת אקומודציה.

שינויים המתרחשים בעדשה עם הגיל

השינוי הראשון מתרחש בד"כ בין גיל 40 ל 50 והוא התקשחות העדשה ואובדן יכולתה לשנות את צורתה. כפועל יוצא מכך, אנו מאבדים את יכולת הראיה לקרוב ונאלצים להתחיל להשתמש במשקפי קריאה. בהמשך, מתחיל שינוי בהרכב החלבונים של העדשה אשר מוביל לירידה בשקיפותה של העדשה והיווצרות קטרקט או בעברית ירוד (איורים 2 ו 3). גיל הופעת הירוד והתקדמותו אינם קבועים ושונים מאדם לאדם.
הופעת ירוד הינה כמעט תופעה "נורמלית" שכן היא קיימת ב 70% מהאנשים מעל גיל 75. ירוד מסוג זה הינו ירוד הקשור לגיל וזו הסיבה השכיחה ביותר להופעת ירוד. בכל שנה מתבצעים בעולם מספר מיליונים של ניתוחי ירוד (בישראל מבוצעים כ 45,000 ניתוחי ירוד בשנה) אך למרות זאת זוהי הסיבה המובילה לעיוורון בעולם בשל הכמות הענקית של חולים לא מטופלים בעולם השלישי.

סיבות נוספות לירוד

ירוד מולד יכול להופיע במשפחות או באופן ספורדי (מקרה יחיד ללא סיפור משפחתי).
הירוד יכול להופיע לבד או בשלוב עם מחלות אחרות, עיניות או סיסטמיות.
מחלות סיסטמיות (כגון: סוכרת, גלקטוזמיה, היפוקלצמיה ומחלת וילסון) עלולות להוביל להתפתחות ירוד או לגרום להאצה בהתקדמותו.
תרופות שונות (כגון: corticosteroids, phenothiazines, miotics, amiodarone) עלולות גם כן לגרום להתפתחות ירוד.
דלקת תוך עינית - הדלקת עצמה ו/או הטיפול בדלקת עלול גם כן לגרום להתפתחות ירוד.
טראומה - חבלה קהה או חודרת לעין עלולה להוביל להיווצרות ירוד.

סימפטומים של ירוד (קטקרט)

ההפרעה העיקרית של ירוד הינה ירידה הדרגתית בחדות הראיה. תופעות נוספות אשר עלולות להופיע בשל הירוד כוללות: סנוור והילות, קושי בקריאה, שינוי במספר המשקפיים וראיה כפולה. במקרים הרבה פחות שכיחים הירוד יכול לגרום לתופעות שאינן קשורות להפרעות בראיה כגון עליית הלחץ התוך עייני וכאב. תופעות אלו עלולות להיגרם כתוצאה מהתנפחות העדשה או דליפת חלבונים מהעדשה.

הטיפול

הטיפול היחיד הקיים כיום לירוד הינו ניתוח בו מוציאים את העדשה העכורה ובמקומה משתילים עדשה מלאכותית חליפית. בטכניקת הניתוח המודרנית, בה ניתן להשתמש ברוב המקרים, העדשה העכורה מרוסקת בתוך העין ע"י מחט דקה המוחדרת לעין דרך חתך קטן של 2-3 מ"מ. מחט זו רועדת בתדירות גבוהה מאד בטווח האולטרסאונד (איור מספר 4) וכך מרסקת את העדשה בתוך העין ושואבת אותה.

בתום הניתוח מושתלת דרך אותו חתך קטן, עדשה גמישה מתקפלת אשר תמלא את תפקיד העדשה שהוצאה, במיקוד האור על פני הרשתית. הניתוח הוא בעל שעור הצלחה גבוה ביותר. תקופת ההחלמה היא בד"כ קצרה וקלה.

קיימות עדשות מלאכותיות מסוגים שונים אשר ניתן להשתיל במהלך הניתוח. העדשה הסטנדרטית המושתלת הינה עדשה מונופוקאלית. זו עדשה המאפשרת חדות ראיה לטווח אחד קבוע, רחוק או קרוב לפי דרישת המטופל (ברוב המקרים מחושבת העדשה לראיה לרחוק ואז יש צורך במשקפי קריאה). על חלק מהעדשות המיוחדות הקיימות כיום ניתן לקרוא בסקירתו של פרופ' אסיה. העדשה מושתלת בתוך העין, לא ניתן לראותה בעין בלתי מזוינת, והיא טובה לכל החיים.

מתי מומלץ לנתח?

ההחלטה על ניתוח הוצאת ירוד, הינה החלטה משולבת של המטופל והרופא (פרט למקרים רפואיים נדירים יחסית בהם יש צורך בניתוח דחוף). במצב בו חדות או איכות הראיה הירודה מפריעה לחולה, והוא מעוניין לשפר אותה, על החולה לפנות לבדיקה של רופא עיניים. במידה והרופא מזהה כי מקור הבעיה אכן נעוץ בירוד, זהו הזמן לניתוח הסרת הירוד.