דברי פתיחה אישיים – כנס 20 שנה לעמותת לראות
7 בספטמבר 2026
בוקר טוב לכולם,
יושב ראש עמותת לראות, אוהד להב,
חברי הוועד המנהל,
הרופאים והחוקרים היקרים,
השותפים שלנו לדרך,
התומכים, החברים והאורחים היקרים –
ברוכים הבאים.
היום הזה הוא יום מיוחד מאוד עבורי.
אנחנו מציינים היום 20 שנה לעמותת לראות –
20 שנה של עשייה, מחויבות והשפעה.
כאשר עמותת לראות נולדה בשנת 2006, החזון של אוהד היה ברור.
כעבור שנתיים חידדנו אותו עוד יותר:
לבנות ארגון שיחבר בין מחקר רפואי, רפואה מונעת, העלאת המודעות לבריאות העין ופילנתרופיה.
ואני עומדת כאן היום, אחרי 18 שנים שבהן זכיתי להוביל את העמותה כמנכ”לית, ומרגישה בראש ובראשונה הכרת תודה.
תודה על הזכות להיות חלק מעשייה כל כך משמעותית.
תודה על האנשים המדהימים שפגשתי בדרך.
ותודה על האפשרות לקחת חלק במשהו שהוא הרבה יותר גדול מכל אדם אחד.
כשנכנסתי לתפקיד לפני 18 שנים, לא יכולתי לדעת לאן הדרך הזו תיקח אותי.
לא ידעתי כמה אנשים אפגוש.
לא ידעתי כמה סיפורים אשמע.
ולא ידעתי כמה פעמים אצטרך להילחם על חשיבותו של המחקר, על גיוס משאבים, ועל האפשרות לתת לחוקרים את התנאים להמשיך ולפתח את הרעיונות שלהם.
אבל ידעתי דבר אחד:
אם אפשר למנוע עיוורון,
אם אפשר לשפר את בריאות העיניים,
אם אפשר להציל ראייה –
אסור לנו לוותר.
אני לא אשכח את המשפט שאמר לנו פרופ’ אלקס לוין, שהיה אורח בכנס שלנו בארץ:
“In our lifetime there will be a cure for blindness.”
המשפט הזה היה עבורי מצפן לאורך כל השנים.
במהלך הדרך למדתי שמאחורי כל מחקר יש אדם.
מאחורי כל מעבדה יש חוקר שמאמין שאפשר למצוא תשובה.
מאחורי כל טכנולוגיה חדשה יש רופא שרוצה לתת למטופל שלו טיפול טוב יותר.
ומאחורי כל הצלחה מחקרית יש לעיתים אדם ומשפחה שלמה – שהחיים שלהם יכולים להשתנות.
זו הסיבה שהעבודה שלנו כל כך חשובה.
אחד ההישגים המשמעותיים שלנו היה ביסוסה של עמותת לראות כפלטפורמה לאומית לקידום המחקר החדשני ברפואת עיניים – באמצעות מענקי מחקר, כנסים מדעיים, שיתופי פעולה בין אוניברסיטאות ובתי החולים המובילים בישראל, ולצד אלה גם פעילות ענפה למען המטופלים והציבור.
במהלך השנים השקיעה עמותת לראות כ־9.5 מיליון שקלים בקידום המחקר ברפואת עיניים.
אבל כשאני מסתכלת על המספר הזה,
אני לא רואה רק 9.5 מיליון שקלים.
אני רואה מאות שעות של מחקר.
אני רואה רעיונות שהפכו למחקרים.
אני רואה שיתופי פעולה.
אני רואה חוקרים צעירים שקיבלו הזדמנות.
ובעיקר – אני רואה תקווה.
והיום, כשאני מסתכלת על התוכנית של הכנס, אני מרגישה שהדרך הזו ממשיכה להתפתח.
אנחנו מדברים היום על חדשנות ברפואת עיניים, על מניעת עיוורון, על תאי גזע, מחלות גנטיות, בינה מלאכותית, שיטות מולקולריות ותאיות, בדיקות בקהילה ועל הקשר שבין המדע לקהילה.
אלה לא רק מילים גדולות.
אלה הכלים שבעזרתם נוכל לבנות את העתיד.
ולכן, לצד הגאווה על 20 השנים שחלפו, אני מרגישה היום גם אחריות גדולה ל-20 השנים הבאות.
אני רוצה שנעז לחלום.
שנשקיע במחקרים שעדיין אין להם תשובה.
שניתן מקום לרעיונות חדשים – ולאוהד, יושב ראש העמותה, יש תמיד שפע של רעיונות חדשים…
שנחבר בין חוקרים, רופאים, טכנולוגיה, תעשייה וקהילה.
ובעיקר – שלא נשכח אף פעם בשביל מי אנחנו עושים את כל זה.
אנחנו עושים את זה בשביל האדם שרוצה להמשיך לראות את הילדים והנכדים שלו.
בשביל האדם שרוצה להמשיך לקרוא, לנהוג, לעבוד, לטייל ולחיות חיים עצמאיים.
ובשביל מי שאולי היום עדיין לא יודע שהמחקר שאנחנו מממנים יכול יום אחד לשנות את חייו.
וזו בעיניי המשמעות האמיתית של עמותת לראות.
ואי אפשר לעמוד כאן היום מבלי להתייחס גם לשלוש השנים הקשות שעברנו במדינת ישראל.
שלוש שנים ששינו את החיים של כולנו, ובעיקר של משפחות רבות כל כך.
בעמותת לראות החלטנו, מתחילת המלחמה ועד הימים האחרונים, לסייע גם לחיילים ששומרים עלינו, באמצעות רכישת משקפי מגן לחיילים קרביים.
זו הייתה עבורנו דרך נוספת לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו –
לשמור על הראייה ועל החיים.
אני רוצה לומר היום תודה מיוחדת לכל מי שהיה איתנו לאורך הדרך.
לחברי הוועד המנהל.
לתורמים.
לשותפים.
לקבוצה קטנה אך מחויבת של חברי אגודת הידידים.
לחברות שתמכו בנו.
וכמובן – לרופאים ולחוקרים שהאמינו בדרך והקדישו את חייהם לקידום רפואת העיניים.
ותודה גדולה לכל האנשים שעבדו איתי לאורך השנים.
כי שום הישג של עמותה אינו הישג של אדם אחד.
הוא תוצאה של אנשים שמאמינים באותה מטרה ועובדים יחד.
היום אנחנו גם מעניקים את “פרס 20 שנה של עמותת לראות” לאנשים שהשפיעו והשאירו חותם משמעותי בתחום.
זו הזדמנות עבור כולנו לעצור לרגע, להוקיר את העשייה –
ולהמשיך הלאה.
כי אם יש דבר אחד שלמדתי ב-18 השנים האלה, הוא שחזון הוא רק ההתחלה.
כדי להפוך חזון למציאות צריך אנשים.
צריך התמדה.
צריך אומץ.
צריך אמונה.
וצריך גם הרבה מאוד עבודה.
ואני מאמינה שיש לנו את כל אלה.
אז היום אני רוצה לומר:
אני גאה בדרך שעשינו.
אני מודה על האנשים שהיו חלק ממנה.
ואני מתרגשת לקראת הדרך שעוד לפנינו.
הלוואי שבעוד 20 שנה נעמוד כאן שוב, ונוכל לומר שהצלחנו לשנות עוד יותר את פני רפואת העיניים בישראל;
שמנענו עיוורון;
שהבאנו חדשנות אל הקהילה;
ושעזרנו לעוד אנשים, פשוט…
לראות.
אני מסיימת היום את תפקידי בתחושת גאווה גדולה,
ובעיקר באמונה שהדרך תימשך.
אני רוצה לאחל הצלחה גדולה למחליפתי, שירלי וייס דגני, שתמשיך להוביל את השליחות של עמותת לראות, יחד עם הרופאים והחוקרים, המתנדבים, התורמים והשותפים לדרך – למען שמירה על ראייתם של המטופלים בכל רחבי הארץ.
תודה רבה לכם שהגעתם להיות איתנו ביום המיוחד הזה.
אני מאחלת לכולנו כנס מרתק, משמעותי ומעורר השראה.
ושנמשיך יחד
לראות רחוק –
ולפעול היום למען המחר.
תודה רבה.