גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
הצטרף-לתורמים תרום-לנו
עמותת לראות

השוואה בין 3 תרופות למחלות רשתית שכיחות

איזו תרופה טובה יותר?
שלוש תרופות שונות משמשות לטיפול
במחלות רשתית שכיחות:
ניוון רשתית מקולרי רטוב - AMD,
- אז מה בעצם ההבדל ביניהן ? פגיעת סוכרת בעין וחסימות ורידי הרשתית,
ד“ר דוד האוזר,
מנהל שירות הרשתית
מרכז רפואי ברזילי,
אשקלון
חולים רבים שואלים מהם ההבדלים בין התרופות, ואיזו
תרופה טובה יותר לטיפול במחלות רשתית: אווסטין
))Avastin לוסנטיס )Lucentis ( או איילאה )Eylea(
החדשה. התשובה היא שלמרות השונות בין התרופות,
אין הבדל ביעילותן, אם כי ייתכן שבעתיד ניתן יהיה
לשפר את יעילות הטיפול על ידי התאמה אישית
של תרופות אלו בהתאם לנטייה הגנטית של החולה.
בשנת 2005 חלה מהפכה ברפואת עיניים עת פורסמו
תוצאות של מחקרים על טיפול בניוון רשתית מקולרי
)AMD( - הסיבה השכיחה לעיוורון בעולם המערבי.
המחקרים העלו כי טיפול בזריקות לחלל העין של תכשירים
חדשים הועילו ל-%90 מהחולים, ואפשרו להם לשמור על
חדות הראייה. אצל שליש מהמטופלים אף נמצא שיפור
משמעותי בחדות הראייה בעקבות הטיפול.
בהמשך הוכחה יעילות התכשירים במחלות רשתית
נוספות ובעיקר בבצקת של מרכז הרשתית הנובעת
מפגיעת הסוכרת )רטינופתיה סכרתית( או כתוצאה
מחסימת ורידי הרשתית. וכך הפך הטיפול בזריקות לחלל
העין לטיפול השכיח במרבית מחלות הרשתית )תמונה(.
התרופות העיקריות הקיימות חוסמות פעילות של חומר
טבעי המיוצר בגוף וידוע בשם VEGF. במצבים מסוימים,
כשהוא מצוי בריכוזים גבוהים, ה-VEGF מעורר צמיחת
כלי דם לא תקינים כפי שמתרחש בשלב הרטוב של AMD.
בנוסף, בריכוז גבוה הוא גורם לדליפה מכלי דם ולבצקת של
מרכז הראיה כפי שקורה בפגיעת הסוכרת בעין או בחסימת
ורידי הרשתית. במחקרים ראשוניים נמצא כי עיכוב פעולת
ה-VEGF גורם לנסיגה ביצירת כלי דם לא תקינים ומפחית
את דליפת הנוזלים שבעקבותיה מתפתחת בצקת.
בעקבות אותם מחקרים פותחו תרופות החוסמות את
פעילותו. התרופות ניתנות בהזרקה ישירה לתוך חלל העין.
שתי התרופות הראשונות שנכנסו לשימוש כמעכבות
פעילות ה-VEGF - הן אווסטין, ולוסנטיס.
לאחרונה פורסמו תוצאות מחקרים שנעשו על ידי
משרדי הבריאות של ארה“ב, בריטניה וצרפת, המוכיחים
שאין הבדל משמעותי בשמירה על חדות הראיה בין
האווסטין ללוסנטיס בקרב חולים הסובלים מ-AMD.
למעשה ההבדל המשמעותי ביותר בין הטיפולים היה
בעלות הטיפול. אווסטין היא התרופה הזולה שעלות
השימוש בה לשנת טיפול בארה“ב מוערכת ב -700
 .היקרה ללוסנטיס 25,000-45,000$ לעומת 1200$
עקב העובדה שאין הבדל ממשי ביעילות התרופה ובשל
ההבדל הגדול בעלות, הפכה תרופת האווסטין לטיפול
הראשוני הנפוץ במחלות הרשתית.
עם הזמן הסתבר כי חלק מהחולים לא מגיבים לטיפול
באחת התרופות. במקרים אלו החלפת התרופה ברעותה
יכולה להואיל. וכך לוסנטיס הפכה בארץ לתרופת קו שני
שמשמשת בעיקר בטיפול במצבים בהם אין תגובה טובה
לטיפול באווסטין וחלק מקופות החולים הכניסו אותה
כתרופת קו שני להסדר השב“ן שלהן.
השחקנית השלישית - איילאה: איילאה היא תרופה חדשה
שעושה בימים אלו את צעדיה הראשונים בארץ.
בדומה לאווסטין וללוסנטיס, גם האיילאה ניתנת כזריקה
לחלל הזגוגית, ופועלת נגד ה VEGF בעין. לתרופה פעילות
ביולוגית מעט שונה )האווסטין והלוסנטיס הם נוגדנים
הפועלים נגד מולקולת ה VEGF והאיילאה היא קולטן
הנועד ללכוד את מולקולות ה VEGF( .
מהנתונים הידועים כיום נראה כי היתרון העיקרי של
האיילאה הוא זמן פעילות ממושך יותר מהאווסטין
והלוסנטיס. במחקרים שבדקו את יעילות התרופה,
נמצא כי אצל חולים עם AMD, לזריקות איילאה הניתנות
אחת לחודשיים יעילות דומה לזריקות לוסנטיס הניתנות
אחת לחודש. כלומר, לאיילאה יש יתרון בנוחות למטופל
שמאפשרת הפחתת מספר ההזרקות לעין. גם במקרה זה,
בשל מחירה היקר של התרופה יחסית לאווסטין הזולה,
נראה שלפחות בשלב ראשון איילאה תהפוך לטיפול הקו
השני במקרים של כישלון טיפולי באווסטין.
הסיכום הוא אופטימי: כי בהשוואה לחוסר האונים שהיה
עד לא מכבר מנת חלקם של רבים מהחולים במחלות
הרשתית, יש כיום שלוש תרופות יעילות לטיפול
מחלות הרשתית השכיחות. על פי תוצאות מחקרים
ראשוניים, בשנים הקרובות יגיעו לידינו תרופות יעילות
אף יותר ובהמשך נראה שתתאפשר התאמה אישית של
התרופות בהתאם לנטייה הגנטית של כל חולה.
 
16